האבני נזר (או"ח ח"ב סת"ב) מבאר שאם נמלך בשבת על מוקצה מחמת חסרון כיס ששוב לא יהא מיוחד רק למלאכתו אלא לכל מלאכה, (כגון נמלך על סכין של מילה שלא להחזיקו עוד רק למילה, אלא לכל דבר) שוב אינו מוקצה מחמת חסרון כיס ומותר לטלטלו בשבת. ודוקא עם עדיין מחזיקו למלאכתו אלא שלפי שעה רוצה להשתמש אחר ( היינו שעדיין מקפיד עליו באופן כללי שלא להשתמש בו אלא למלאכתו אלא שקרה מקרה פרטי שרוצה להשתמש בו למרות הקפדתו) זהו דין כלי שמלאכתו לאיסור שאסור לטלטלו אפילו לצורך גופו ומקומו. ובשם רעק"א הביא שמסתפק בזה ונוטה לומר שאם נמלך בשבת לא יועיל להפקיע ממנו שם מוקצה מחמ"כ באמצע שבת. עיי"ש.
ובש"ע סי' שח סע' ד כתב רבנו וז"ל: כלים היקרים ביותר אע"פ שאינם לסחורה אלא שמלאכתם לאיסור ומקפיד עליהם מלהשתמש בהם תשמיש אחר שלא יפחתו דמיהם אסור לטלטלו בשבת אפילו לצורך מקומו דהיינו שצריך להשתמש איזה תשמיש בגוף כלי זה (והוא שנמלך כן משחשכה אבל אם נמלך כן מבעוד יום מותר לטלטלו שמחשבה מועלת למוקצה כמו שיתבאר) וזהו הנקרא מוקצה מחמת חסרון כיס. עכ"ל (כולל הסוגרייים).
ויש לדון על איזה סוג נמלך כתב רבנו שיועיל בער"ש ולא משחשכה?
האם על האופן הראשון הנ"ל (שנמלך שכלי זה יהיה מיועד לכל מלאכה ולא רק למלאכתו) וחולק על האבני נזר.
או על האופן השני (שעדיין מייעד אותו רק למלאכתו אלא שלמרות זאת רוצה כעת להשתמש בו למרות שאין זה מיעוד למלאכה זאת בד"כ)
ולכאו' משמע שמדובר על האופן השני שבא לומר ה"ת לצורך גופו במוקצה מחח"כ והרי למלאכתו ודאי שאין יכול לטלטלו שהרי זה כלי שמלאכתו לאיסור, ומלאכתו אסורה. ולצורך מלאכה אחרת הרי מקפיד שלא להשתמש? אלא באופן שנמלך להשתמש בו למרות הקפדתו, על זה נאמר הדין שאין לטלטלו לצורך גופו.
ולפי"ז:
א. בנידון האבנ"ז שנמלך באמצע שבת שלא ליעדו רק למלאכתו ושלא להקפיד על שימוש למלאכות אחרות לא דיבר כאן רבנו.
ב. אם חושב מער"ש להשתמש באופן חד פעמי במוקצה מחמת חסרון כיס לדבר שאינו מלאכתו (וכגון שיחשוב על סכין של מילה לחתוך איתו איזה דבר למרות שמקפיד ויקפיד תמיד שלא להשתמש בו אלא למילה) תועיל מחשבתו שלא יהא מוקצה מחח"כ ויהא מותר להשתמש בו באותה שבת.
(נ"ב: בכל הנ"ל יש לדון עוד עפ"י הקו"א רנט סק"א ובפשטות יש לומר דכאן מיירי בדבר שהוקצה במחשבה ולא במעשה ואכהל"ב)
אשמח לקבל את דעתו של הרב שיחי' בהנ"ל