בהלכות יום כיפור (סי' תרו סי"א-ב) מביא רבינו מחלוקת בטעם המנהג לטבול בערב יום כיפור, יש אומרים משום קרי כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום כיפור, ויש אומרים משום תשובה כגר המתגייר. ומבאר שיש כו"כ נפק"מ בין השיטות:
[א) האם צריך לומר וידוי במקוה – מצד קרי לא, מצד תשובה כן. ב) מספר הטבילות – מצד קרי 1, מצד תשובה 3. ג) האם דווקא במקוה – מצד קרי מספיק שאובים או ט' קבין, מצד תשובה דווקא מי גשמים ונהר. ד) אשה שאינה יכולה לכבד ביתה ויש חשש שתפלוט אחר הטבילה – מצד קרי אי"צ טבילה, מצד תשובה צריכה. ה) נערים ובתולות שאין קרי שייך בהן – מצד קרי אי"צ טבילה, מצד תשובה צריכים].
ובתוך הדברים כותב (סי"א), שלפי הדעה הראשונה שזה מצד טהרה: "ומי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אחר כך אעפ"כ צריך לטבול בערב יום הכיפורים, דשמא ראה אחר כך מים חלוקים או עכורים שהרואה אותן טמא משום בעל קרי".
ואחר כך כותב (סי"ב) שלפי הדעה השניה שזה מצד תשובה: "ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אח"כ צריך לחזור ולטבול בערב יום הכיפורים משום תשובה".
ולא תפסתי, הרי גם לפי הדעה הראשונה הוא צריך לטבול, אז מה אדה"ז בא לחדש לנו ש"אפילו" במקרה כזה צריך לטבול, הרי בדבר זה אין מחלוקת [ובפשטות נראה שהוא בא בעיקר ללמד את החידושים שלפי הדעה השניה].
עוד רציתי לברר, כיצד נוהגים בפועל בנוגע למחלוקת זו, כדעה הראשונה או כדעה השניה, או שמחמירים כשניהם או מקילים כשניהם?