טבילה בערב יום כיפור

[מרדכי קירשנבוים]

בהלכות יום כיפור (סי' תרו סי"א-ב) מביא רבינו מחלוקת בטעם המנהג לטבול בערב יום כיפור, יש אומרים משום קרי כדי שיהיו נקיים וטהורים ביום כיפור, ויש אומרים משום תשובה כגר המתגייר. ומבאר שיש כו"כ נפק"מ בין השיטות:
[א) האם צריך לומר וידוי במקוה – מצד קרי לא, מצד תשובה כן. ב) מספר הטבילות – מצד קרי 1, מצד תשובה 3. ג) האם דווקא במקוה – מצד קרי מספיק שאובים או ט' קבין, מצד תשובה דווקא מי גשמים ונהר. ד) אשה שאינה יכולה לכבד ביתה ויש חשש שתפלוט אחר הטבילה – מצד קרי אי"צ טבילה, מצד תשובה צריכה. ה) נערים ובתולות שאין קרי שייך בהן – מצד קרי אי"צ טבילה, מצד תשובה צריכים].
ובתוך הדברים כותב (סי"א), שלפי הדעה הראשונה שזה מצד טהרה: "ומי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אחר כך אעפ"כ צריך לטבול בערב יום הכיפורים, דשמא ראה אחר כך מים חלוקים או עכורים שהרואה אותן טמא משום בעל קרי".
ואחר כך כותב (סי"ב) שלפי הדעה השניה שזה מצד תשובה: "ואפילו מי שטבל בערב ראש השנה ולא ראה קרי אח"כ צריך לחזור ולטבול בערב יום הכיפורים משום תשובה".
ולא תפסתי, הרי גם לפי הדעה הראשונה הוא צריך לטבול, אז מה אדה"ז בא לחדש לנו ש"אפילו" במקרה כזה צריך לטבול, הרי בדבר זה אין מחלוקת [ובפשטות נראה שהוא בא בעיקר ללמד את החידושים שלפי הדעה השניה].
עוד רציתי לברר, כיצד נוהגים בפועל בנוגע למחלוקת זו, כדעה הראשונה או כדעה השניה, או שמחמירים כשניהם או מקילים כשניהם?

[מרדכי קירשנבוים]

שו"ר שבנוגע לדיון כיצד פוסק אדה"ז במחלוקת זו ומהו המנהג בפועל, האריכו כבר בקובץ הערות וביאורים המופיע באינדקס שבאתר.
אבל לא עמדו שם על הדיוק מדוע חוזר אדה"ז וכותב שמי שטבל בערב ראש השנה צריך לחזור ולטבול, ואדרבה נקטו שם שלפי הדעה שמשום טהרה אין צריך לחזור ולטבול. ודלא כפשטות דברי רבינו.

ואעתיק את דבריהם השייכים לשיטת אדה"ז:
נראה שדעת שוע"ר .. כד נעיין במה שכתב רבינו ובדקדוק לשונו הזהב נראה שדעתו להכריע כהדעה שהטבילה משום תשובה ולא כדעה שהטבילה משום קרי .. שלאחר שהביא בסעיף יא את דעת הפוסקים הסבורים שהטבילה משום טומאת קרי, הביא בסעיף יב דעת הפוסקים הסבורים שהטבילה היא משום תשובה כגר, וזה לשונו בסעיף יב: "אבל יש אומרים שטעם טבילה זו היא משום תשובה כגר המתגייר ולפי זה יש לטבול שלשה פעמים ואפילו נערים ובתולות שהם בני מצוה נוהגים לטבול אף על פי שאין קרי שייך בהן".
ומכך שכהקדמה להבאת דעה זו כתב 'אבל יש אומרים' נראה שסובר שכך היה ההכרעה שהטבילה מטעם תשובה. שהרי בקונטרס אחרון (אורח חיים תצ"ז, ס"ק ג') כתב רבינו וזה לשונו: 'וכן מוכח דעת המגן אברהם שכתב אבל במגיד משנה וכו' משמע דסבירא ליה כוותיה'. וכן כתב בקו"א תק"ג ס"ק א וזה לשונו: " . . וכתב על זה אבל בהגהות מיימוניות חולק וכן פסק בית יוסף – משמע שכן עיקר".
הרי לנו דדעת שוע"ר שכאשר נכתב הלשון 'אבל' כהקדמה לדעה אחת בניגוד לדעה הקודמת, הרי זה בכדי לדייק שההלכה כדעה זו השניה. ויעויין בכללי הפוסקים וההוראה כלל קמ"א ובהערות שם שהאריך להוכיח שכלל זה מבוסס על כללי פסיקה קדומים (יד מלאכי, רדב"ז, שיירי כנה"ג) ושבשדי חמד (כללי הפוסקים סימן יב ה) כתב 'שכן הוא דרך כל הפוסקים'.

[הרב אלאשוילי]

לגבי הדיוק לענין טבילת קרי למי שטבל בערב ר"ה, החידוש הוא שאף שלענין טבילת עזרא אין צריך לטבול (ראה מ"א סי' פח סק"א) הרי שבערב יוה"כ יש להחמיר ולטבול "כדי שיהיו נקיים וטהורים", כלשון אדה"ז (ראה לקו"ש ח"ז ע' 315), כלומר הטבילה מצד קרי למי שטבל בערב ר"ה, זוהי רק חומרא, ואינו באותה דרגת חיוב כמי שראה קרי ממש, אבל לדעה שזהו מצד תשובה אין הבדל בחיוב הטבילה בין מי שלא טבל בערב ר"ה ובין מי שטבל ולא ראה קרי.