השמטת דין גמי

דיונים ועיונים בשו"ע הרב (אדמו"ר הזקן) ובפסקי הסידור

מנהל: הרב אלאשוילי

מרדכי קירשנבוים
הודעות: 18
הצטרף: ג' מאי 16, 2017 12:02 am

השמטת דין גמי

הודעה שלא נקראהעל ידי מרדכי קירשנבוים » ה' מאי 31, 2018 3:30 pm

שו"ע סי' שכח סכ"ד: "נותנים עלה על גב מכה בשבת, שאינו אלא כמשמרה, חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה". וכתב הרמ"א: "ואין נותנין גמי על המכה שהוא מרפא". ובמגן אברהם ס"ק כה כתב על דברי השו"ע: "וה"ה כל עלים שהם מרפאים".
ובשו"ע אדה"ז שם ס"ל: "נותנין עלה על גבי המכה בשבת, שאינו אלא כמשמרה, חוץ מעלי גפנים שהם לרפואה, והוא הדין כל עלין שהן מרפאין".
ולכאורה צ"ב קצת הטעם שהשמיט אדה"ז את דברי הרמ"א [ושלא כדרך הרגיל שמביא את דבריו מלבד במקומות שאינו פוסק כמותו], הרי אף שנכלל זה בדברי המג"א שכתב שכל דבר המרפא אסור, מ"מ יש חידוש קצת בזה שגמי מרפא [כמבואר בגמרא עירובין קד, א].
ואין לומר שזהו משום ש"גמי" אינו דבר המצוי בינינו, כי הרי בכמה מקומות בשו"ע אדה"ז מופיעים דינים אודות גמי, ולא השמיטם מטעם זה.

הרב אלאשוילי
הודעות: 1347
הצטרף: א' מאי 15, 2016 11:45 am

Re: תשובה

הודעה שלא נקראהעל ידי הרב אלאשוילי » ה' מאי 31, 2018 4:55 pm

שאלה טובה. אגב, השאלה היא בעיקר על המחבר, שהרי מקור הלכה זו בטור והמחבר השמיטה, ומה שנתרץ על המחבר יתורץ גם על אדה"ז.

מרדכי קירשנבוים
הודעות: 18
הצטרף: ג' מאי 16, 2017 12:02 am

השמטה נוספת בסעיף זה

הודעה שלא נקראהעל ידי מרדכי קירשנבוים » ב' יולי 09, 2018 7:35 pm

בסעיף לאחר מכן (סעיף כה) כותב המחבר: "רטייה שנפלה מעל גבי המכה על גבי קרקע, לא יחזירנה . . וע"י אינו יהודי מותר להניחה אפילו בתחלה". והרמ"א הוסיף: "ומותר לומר לאינו יהודי לעשות רטייה על מכה או חבורה (א"ו הארוך)".
וביאר המג"א ס"ק כח-ט, שדברי המחבר אמורים במקום שיש מקצת חולי, וכבר אז מותר לומר לגוי להניח רטיה על המכה, משום שזהו שבות בלבד. אבל אילו דברי הרמ"א שמתיר לומר לגוי למרח רטיה לכתחילה, שזהו אסור דאורייתא, אמורים דווקא כשחלה כל גופו או שיש סכנת אבר.
וכן כתב אדה"ז בסעיף הנ"ל (סעיף ל): "רטייה שהסירה מעל גבי המכה במזיד, אפילו עודה בידו, אסור להחזירה, גזרה שמא ימרח ויחליק הגומות שבה ויתחייב משום ממחק . . וע"י נכרי מותר להניחה על המכה אפילו בתחלה אם יש לו ממנה צער ומקצת חולי כמ"ש למעלה, אבל אסור לומר לנכרי לעשות הרטייה בשבת, שמירוח הרטיה הוא מלאכה גמורה, וע"י נכרי הוא שבות גמור, ולא התירוהו אלא אם כן חלה כל גופו או שיש סכנת אבר".

עוד כתב הרמ"א: "ואסור ליתן עליה אפר מקלה דמרפא, כי אם ע"י אינו יהודי. (מרדכי פרק שמונה שרצים)".
וכתב המג"א סק"ל: "וצ"ע, דלפמ"ש סי"ז מותר, דשבות הוא, וצ"ל דמיירי דכשלא חלה כל גופו". וביאר מחצית השקל: "אי חלה כל גופו, אפילו לישראל הותר שבות. אף על גב דלא הותר כי אם על ידי שינוי, ודלמא מה שכתוב אסור ליתן ר"ל בלא שינוי, זה אינו, דאם כן איך סיים כי אם על ידי גוי, הרי גם על ידי ישראל יש היתר דהיינו על ידי שינוי. ועל זה כתב מ"א דצ"ע, דהא תחלת דברי רמ"א שכתב ומותר לומר לגוי לעשות לו רטיה מיירי דוקא בחלה כל גופו, ומיד אחר זה כתב דין אפר מקלה, על כרחך מיירי בלא חלה כל גופו".
עכ"פ מבואר מדברי הרמ"א (והמג"א ומחה"ש), שאפר מקלה הוא דבר המרפא, ולכן אסור לתת אותו בשבת ע"ג מכה, אבל לומר לגוי שיניח אותו על המכה מותר אפילו כשיש לו ממנה צער ומקצת חולי בלבד (וכן מותר לישראל עצמו להניח ע"י שינוי).
וא"כ מצאנו השמטה נוספת של דברי הרמ"א, שגם כאן אדה"ז אינו מזכיר את הדוגמא הפרטית שהרמ"א מביא לדבר המרפא, שאפר מקלה הוא דבר הרגיל להניחו על המכה לרפאות. וככל הנראה גם כאן סומך על מה שכתב בתחילת הסעיף שכל עלים המרפאים אסור לתת על המכה.

הרב אלאשוילי
הודעות: 1347
הצטרף: א' מאי 15, 2016 11:45 am

Re: תשובה

הודעה שלא נקראהעל ידי הרב אלאשוילי » ב' יולי 09, 2018 10:27 pm

הרי המג"א כותב שאינו מבין מה כותב הרמ"א, כי בעצם דין האפר כמו כל שאר הרפואות שאסורים משום שבות, ומותרים ע"י שינוי או באמירה לנכרי. ואם כן אין ענין לפרט את כל הרפואות אם אין בהם חידוש.


חזור אל “דיונים ועיונים בשו"ע הרב”

cron