מי אינו חייב בהסבה בליל הסדר?

דיונים ועיונים בשו"ע הרב (אדמו"ר הזקן) ובפסקי הסידור

מנהל: הרב אלאשוילי

ידידיה
הודעות: 9
הצטרף: ו' נובמבר 17, 2017 9:45 am

מי אינו חייב בהסבה בליל הסדר?

הודעה שלא נקראהעל ידי ידידיה » ד' מרץ 21, 2018 8:33 pm

בסי' תעב סעי' יג כתב רבנו וזה לשונו: כל מי שפטור מהסיבה ומיסב הרי זה נקרא הדיוט. עכ"ל.
שאלתי היא:
מי הוא הפטור מהסבה שאם יסב הרי הוא הדיוט?
אבל שלא נהג אבלות קודם יו"ט (ס"ג) הרי המנהג שלא להסב מצד דיני אבלות וע"פ סברא זו לכאו' אסור לו להסב ואינו רק הדיוט?
אשה חשובה (ס"י) הרי חייבת בהסבה והמנהג הוא שסומכות על האומרים שבזמן הזה פטורים כולם מהסבה,
ולכאו' אין סברא לומר שאם תחמיר נגד המנהג ותחשוש לדעה שגם בזמננו צריך להסב כמו האנשים תחשב להדיוט.
אשה שאינה חשובה (שם) אין בזמננו.
תלמיד אצל רבו (סי"ד) הרי אינו רשאי משום כבוד רבו ואינו רק הדיוט אם מסב
וא"כ מי הוא זה שפטור מהסיבה שעליו אומ רבנו שאם הוא מחמיר ומסב נקרא הדיוט?
ואולי י"ל שבסעיף י' בתחילת הסעיף כותב רבנו אשה בין נשואה בין אלמנה וגרושה אינה צריכה הסיבה ואולי כונתו שאפי' שהיא נשואה עדיין אין דרכה להסב שעדיין לא נהייתה חשובה ע"י הנישואין ונשים שלנו - נשואה, גרושה או אלמנה - נקראות חשובות אלא שסמכו על האומרים שבזמננו אין צריך להסב, אך בתולות שעדיין לא נשאו אפי' שלנו אינם נקראות חשובות ואם יסבו נקראות הדיוט
ונראה לי שזה דוחק

הרב אלאשוילי
הודעות: 1342
הצטרף: א' מאי 15, 2016 11:45 am

Re: תשובה

הודעה שלא נקראהעל ידי הרב אלאשוילי » ו' מרץ 23, 2018 3:03 am

שאלה מפורסמת, והתירוצים דחוקים. ולענ"ד נראה לומר ש"כל מי שפטור מהסיבה" הכוונה על כל אלו שהזכיר לפני כן שאינם רשאים להסב מצד המנהג או מצד ההלכה. והביאור בזה, מי שאינו רשאי להסב הוא לא רק איסור על האדם להסב, אלא גם שאין בהסבה שלו שום מצוה, וממילא הוא פטור מהסבה, ולא שאם הוא מיסב הוא מקיים מצות הסיבה, אלא שעבר על איסור, והרי זו מצוה הבאה בעברה. אלא מלכתחילה הוא פטור מהסיבה, ואם בכל זאת הוא מיסב הרי זה נקרא הדיוט (מלבד שעובר על המנהג או על האיסור).

ידידיה
הודעות: 9
הצטרף: ו' נובמבר 17, 2017 9:45 am

Re: מי אינו חייב בהסבה בליל הסדר?

הודעה שלא נקראהעל ידי ידידיה » ב' מרץ 26, 2018 2:32 pm

ממ"נ מי שפטור מהסיבה מסיבה צדדית (דיני אבלות או כבוד רבו) מדוע שלא יהיה מצוה הבאה בעבירה שהרי זה דרך חרות אצלו אלא שמצד דיני אבלות (ואדרבה אם אין זה דרך חרות אצלו, למה שיהיה אסור בכך משום אבלות?) או מצד כבוד רבו אין לו לשבת דרך חרות
ואם פטור מהסיבה מצד שאצלו מצד דיני הסיבה שאין זה חשוב אצלו דרך חירות הדרא קושיא לדוכתא ה"ת כזה דבר בימנו שנשים שלנו כולם חשובות?
האם כוונתכם לומר שנשים שלנו כיון שמצד המנהג נהגו כראבי"ה אם תסבנה הן תחשבנה כהדיוט כיון שעשו נגד המנהג?

הרב אלאשוילי
הודעות: 1342
הצטרף: א' מאי 15, 2016 11:45 am

Re: תשובה

הודעה שלא נקראהעל ידי הרב אלאשוילי » ב' מרץ 26, 2018 5:58 pm

בזכות שאלתך כתבתי אמש הערה על כל הענין, ואני מקוה שזה גם מתרץ את שאר השאלות:

בשוע"ר סי' תעב סי"ג כותב: "כל מי שפטור מהיסבה ומיסב – הרי זה נקרא הדיוט".
וידועה השאלה מי הוא זה שפטור מהסיבה שאם הוא מיסב הרי זה נקרא הדיוט, והרי אדה"ז הזכיר לפני כן רק אלו שאין להם להסב, או מצד המנהג (כמו אבל שלא קבל עליו אבלות לפני פסח – ס"ד, או "נשים שלנו" – ס"י), או מצד איסור (כמו תלמיד בפני רבו או בפני ת"ח מופלג בדורו – סי"א), או אלו שחייבים להסב מן הדין (כמן בן אצל אביו, תלמיד בפני רבו שנתן לו רשות להסב, ועוד), אבל לא הזכיר מצב ביניים, מישהו שהוא סתם פטור מהסיבה, שנוכל לומר עליו שאם הוא מיסב "נקרא הדיוט", אלא כל אלו הנזכרים לעיל, אם אחד מהם מיסב – הרי זה עובר על המנהג או על הדין, ולא רק שנקרא הדיוט.
ולכאורה היה ניתן לבאר שהכוונה לאלו שפטורים מצד המנהג, אך בזה גופא יש שני אופני פטור:
א) גבי אבל שלא קבל עליו אבלות לפני פסח, הלשון הוא "נוהגים שלא להסב בליל פסח, לפי שחושבין הסיבה זו כדברים שבצנעה שהוא נוהג אותם ברגל". כלומר המנהג הוא לא להסב, ואם כן מי שבכל זאת מיסב – הרי זה עובר על המנהג (שכן אלו דברים שבצנעה שצריכים לנהוג אותם גם בחג), ואם כן לא על זה כתב רבנו "כל הפטור מהסיבה", כיון שאין זה סתם פטור אלא מנהג שלא להסב.
ב) גבי "נשים שלנו", שלמרות שהן חשובות כותב אדה"ז: "לא נהגו להסב", כלומר אין בהן מנהג שלא להסב (כבאבל), אלא רק "לא נהגו להסב", ואם כן אשה שהסיבה אינה עוברת על המנהג, אלא מחמירה בהסיבה למרות שאינה חייבת, ואם כן על נשים אלו כתב אדה"ז שאם בכל זאת הן מסיבות – "הרי זה נקרא הדיוט", שכיון שהן פטורות מלהסב אין להן שום ענין להסב.
אך לכאורה דוחק לבאר כן, שאם כן היה לו לאדה"ז לכתוב דין זה מיד בהמשך לדין הסיבה בנשים, שאם היא בכל זאת מסיבה – הרי היא נקראת הדיוט, ולא לכתוב באופן כללי בהלכה נפרדת: "כל מי שפטור מהסיבה וכו'", שכן לא מצינו פטור אחר מלבד הנשים.
ולכן נראה לכאורה לבאר שכוונת רבנו ב"כל מי שפטור מהסיבה", היא על כל אלו שאינם צריכים להסב שהזכיר לפני כן, לא רק מצד המנהג (כאשה או כאבל) אלא אף מצד האיסור (כלתמיד בפני רבו).
והביאור בזה, מי שאינו רשאי להסב (מחמת מנהג או איסור), אין הכוונה שאינו רשאים להסב מצד איסור צדדי בלבד ואילו מעשה ההסיבה שלו יש בו מצוה, אלא אדרבה מצד האיסור שבדבר אין בהסיבה שלו שום מצוה, כי הוא פטור מהסיבה (בגלל המנהג או האיסור), ולכן אם עברו והסבו לא קיימו בזה מצות הסיבה "דרך חירות" (אף לא באופן של מצוה הבאה בעבירה), אלא זוהי הסיבת הדיוט.
ליתר ביאור: בשוע"ר סי' תעג סמ"ח גבי קריאת ההגדה וההלל מובא שצריכים לקרוא אותם מיושב "דרך חירות" (ולא בעמידה דרך טירחה), ואח"כ מוסיף רבנו שם: "ומכל מקום לא יקרא ההלל וההגדה כשהוא מוטה על צדו, אלא ישב באימה וביראה". והנה דייק רבנו לכתוב "מוטה על צדו" (דלא כלשון החק יעקב סקל"ה שכתב "דאין לומר ההגדה בהסיבה"), כי כיון שקריאת ההגדה וההלל צריכה להיות "באימה וביראה", הרי אם קורא אותם כשהוא מיסב – אין בזה גדר הסיבה (שהיא "דרך חירות"), אלא גדר "מוטה על צדו" (שהיא "דרך שררה וגאוה", כלשון רבנו בסי' סג ס"א).
ואם כן על דרך זה יש לומר גבי היושב בפני רבו ומיסב, שכיון שהסיבה שלו היא נגד הדין של מורא רבו, אם כן ההסיבה שלו אינה "דרך חירות" אלא "דרך גאוה", ומשום כך לא זו בלבד שהוא עובר על איסור מורא רבו, אלא אף נקרא הדיוט.


חזור אל “דיונים ועיונים בשו"ע הרב”

cron